שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל ואח'

פסק דין בעניין הנתבעת 1

תביעת שיבוב בסך של 13,841 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת.

על העובדות אין מחלוקת. ניידת משטרה הבחינה ברכב אשר נסע בכביש 443 באזור שילת. השוטרים הורו לרכב לעצור לבדיקה אך נהג הרכב לא ציית והחל להימלט לכיוון הישובים מכבים-רעות. הרכב ביצע "כל מיני סיבובים", כלשון השוטר שהיה אחראי על המרדף, עד אשר פנה לתוך העיר מודיעין. שם, עצר לפתע נהג הרכב, יצא מן הרכב והחל להימלט רגלית. דא עקא, הנהג שנמלט לא הפעיל את בלם היד ולכן הרכב התדרדר ופגע עם חלקו האחורי ברכב המבוטחת וגרם לו נזק (ראו – תמונות ת/1). מאוחר יותר נתפס הנהג והתברר כי הוא גנב את הרכב מבעליו זמן מה קודם לאירוע.

התובעת טוענת כי המרדף בוצע באופן רשלני אשר גרם לנזק. טענה זו לא הוכחה כלל. ב"כ התובעת טען שבמסגרת המרדף ניתן היה "לתעל" את הרכב הנמלט לכיוון מחסום מכבים, ברם הוא לא הביא שום ראיה לכך, והטענה גם לא נתמכת בעדות השוטר שפיקד על המרדף. ויודגש, הנזק לא אירע כתוצאה ממהירות מופרזת שבה נסע נהג הרכב הנמלט אלא מיציאתו החפוזה מן הרכב ללא הפעלת בלם היד. מכאן, שלא ניתן לטעון כי המשטרה תרמה במעשיה להתפתחות מרדף "פרוע" ומסוכן ברחובותיה של עיר צפופה. התובעת גם לא טענה כי המרדף בוצע בניגוד לנהלי המשטרה וממילא נהלים אלו,כל שהם קיימים, לא הוגשו כראייה.

ב"כ התובעת טען כי יש לקבל את התביעה על יסוד הדוקטרינה שעניינה "פיצויים ללא אשם". את הטענה מבססת התובעת על פסק הדין בענין ת.א. (מחוזי חיפה) עזבון המנוחה זידאן נ' מדינת ישראל (פורסם בדטה חוק ומשפט). דין הטענה להידחות. אכן, במקרים מסוימים בעבר העלתה הפסיקה את האפשרות לפסוק פיצויים ללא אשם, ברם עד כה לא נפסקה הלכה המכירה סופית בדוקטרינה זו (ראו – בג"ץ 2665/98 שחר נחום נ' משטרת ישראל פ"ד נב(3) 454; ע"א 6269/00 קיבוץ מלכיה נ' מדינת ישראל פ"ד נט(1) 16; ע"א 1081/00 אבנעל נ' מדינת ישראל פ"ד נט(5) 193). בפסק הדין בעניין עזבון זידאן אמנם פסק בית המשפט המחוזי פיצוי ללא אשם, אך בית המשפט הבהיר כי מדובר בחריג מצומצם אשר הפעלתו הייתה מוצדקת בנסיבות אותו מקרה לנוכח העובדה: "שקופחו חייה של אזרחית המדינה בעקבות הפעלת כלי נשק, דבר אשר טמון בו סיכון מובנה וממשי" (שם, בפסקה 22 לפסק הדין). בית המשפט המחוזי אף ציין כי באותו מקרה נפל פגם מסוים בהתנהלות אחד החיילים אשר נתן למנוחה סימן לא ברור (פסקה 15 לפסק הדין). נסיבות אלו אינן מתאימות למקרה שלפניי, שבו נגרמו נזקי רכוש בלבד עקב סיכון תעבורתי , אמנם חריג אך לא יוצא דופן במיוחד. זאת ועוד, הצדקה הבסיסית לדוקטרינה האמורה מושתתת על תחושת אי הצדק אשר מתעוררת במקרים בהם נדרש האזרח הבודד לשאת בנזק שנגרם כתוצאה מפעולה שלטונית המבוצעת לטובת הכלל. הצדקה זו ,שיש בה טעם רב, איננה חזקה במקרה שלפניי בו עסקינן בתביעה של חברת ביטוח שהיא לכשעצמה מפזר נזק יעיל.

סופו של דבר, הגם שאין לשלול את החלת הדוקטרינה של פיצויים ללא אשם במקרים מתאימים, דומה המקרה שלפניי איננו אחד ממקרים אלו.

אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ב, 02 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: